החלטה בתיק ע"א 5963/13

1.             לפני בקשה לעיכוב ביצוע סכומים שנפסקו לטובת המשיב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' גנות), ב-ת"א 1483/09, שניתן בתאריך 1.8.2013, וכן בקשת רשות ערעור ובקשות נוספות לעיכוב ביצוע בנוגע לסכום שהתווסף לפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד בהחלטתו בבקשה לתיקון פסק הדין, מתאריך 23.9.2013 - וזאת עד להכרעה בערעורים ובבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשות.

           אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול הבקשות שלפני.

2.             התובענה מושא ההליכים שבכותרת הוגשה בגין נזקים שנגרמו למשיב, קטין, בהיותו עובר בבטן אימו, בעקבות תאונת דרכים שבה נפגעה אימו בהיותה בשבוע ה-27 להריונה. כתוצאה מהתאונה נולד המשיב (שהוא כבן 10 שנים כיום) עם נכויות קשות מאוד, בשיעור של 100%. בית המשפט הורה על פיצול הדיון בין שאלת החבות לשאלת הנזק. לאחר שהוגשו חוות דעת מומחים שמונו על ידי בית המשפט ולאחר שהמומחה שנדרש לשאלת הקשר הסיבתי נחקר על ידי ב"כ המבקשות - נתן בית המשפט קמא הנכבד החלטה בשאלת החבות וקבע כי הוכח קיומו של קשר סיבתי רפואי ומשפטי "בין חבלתה של אם התובע [הוא המשיב כאן - ח"מ] בתאונת הדרכים נשוא התביעה לבין היפרדות השלייה, שגרמה ללידה מוקדמת של ילד נכה פגוע ביותר, ומשכך מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים [חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) - ח"מ], ועל כן יש לפסוק לתובע הקטין פיצוי על פי חוק הפיצויים".

           יצוין עוד כי בחוות דעת מומחה בתחום הנוירולוגי נקבע כי תוחלת חייו של המשיב במומו הינה עד גיל 30 בלבד.

3.             לאור המלצתו של בית המשפט קמא הנכבד, לאחר מתן ההחלטה בשאלת החבות ולאחר שמיעת חלק מהראיות, פנו הצדדים לגישור, שלא צלח, ובהתאם להמלצת בית המשפט הגיעו להסכמות, שלפיהן: בית המשפט יפסוק את סכום הפיצוי לקטין על דרך הפשרה, לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים, כאשר פסק דין זה לא יהיה מנומק - ואילו ביחס לשאלת גובה ניכוי תקבולי המוסד לביטוח לאומי מסכום הפיצוי שייפסק (שאלה שלגביה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים) יינתן פסק דין מנומק, לאחר הגשת סיכומים, תוך שמירת זכותם של הצדדים להגיש ערעור על הקביעה בנושא זה.

4.             בתאריך 1.8.2013 נתן בית המשפט קמא הנכבד פסק דין בעניין, שבגדרו נקבע כי: "סכום הפיצוי לקטין הינו בסך של 4,737,556 ש"ח בצירוף הוצאות ואגרת בית משפט וכן בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק"(ראו פיסקה 4 לפסק הדין). מתוך סכום זה (הכולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) קבע בית המשפט קמא הנכבד כי: "ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו ושהוא עתיד לשלמם עד הגיע התובע לגיל 30" (ראו: פיסקה 11 לפסק-הדין), וזאת על יסוד חוות דעתו של המומחה, אשר קבע כי תוחלת חייו של המשיב הינה עד גיל 30 בלבד.

5.             על פסק דין זה הגישו המבקשות ערעור (ע"א 5963/13) ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע תשלום סכום בסך של 2,350,000 ש"ח מתוך חיובי פסק-הדין - עד להכרעה בערעור.

           לטענת המבקשות, קביעתו של בית המשפט קמא הנכבד שלפיה מסכום הפיצוי שנפסק ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי (להלן: תגמולי המל"ל) עד הגיעו של המשיב לגיל 30 - עומדת בניגוד להלכה שנפסקה ב-ע"א 6935/99 קרנית נ' אבו סרייה, פ"ד נה(3) 599 (2001)), המורה כי ביחסים שבין הניזוק לבין המזיק, ניכוי תגמולי המל"ל ייעשה ללא התחשבות בקיצור תוחלת החיים של הניזוק. לשיטתן של המבקשות הפער בין סכום תגמולי המל"ל המהוון, בהתאם ללוחות הסטטיסטיקה הנהוגים ובהתעלם מקיצור תוחלת חייו של המשיב (שהוא, לגישתן של המבקשות, הסכום שיש לנכות מסכום הפיצוי שנפסק למשיב), לבין סכום התגמולים עד הגיע המשיב לגיל 30 (שאותו יש לנכות מסכום הפיצוי שנפסק, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד) - עומד על סך של כ-940,000 ש"ח.

           עוד טוענות המבקשות כי בית המשפט קמא הנכבד שגה בקבעו כי סכום תגמולי המל"ל ינוכה מסכום הפיצוי שנפסק לאחר שהוספו לו שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט, שכן הכלל הוא, לטענתן, כי יש להוסיף את הרכיב של שכר טרחת עו"ד לאחר ניכוי תגמולי המל"ל, ולא קודם לכן. לעניין זה מפנות המבקשות ל-ע"א 841/02 מזל ששון נ' אבנר (12.2.2004) (להלן: עניין מזל ששון)).

           נוסף על כך טוענות המבקשות כי אין בין הצדדים מחלוקת שמסכום הפיצוי שנפסק, היה על בית המשפט קמא להפחית את סכום התשלומים התכופים ששולמו במהלך ניהולו של ההליך (סכום העומד, לטענת המבקשות, על סך של 931,568 ש"ח) - והיעדר התייחסות מפורשת בפסק הדין לנושא זה מוביל, לגישת המבקשות, למסקנה כי סכום התשלומים התכופים לא נוכה מסכום הפיצוי שנפסק.

6.             בהחלטתי מתאריך 2.9.2013 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של הסכום הנקוב ברישא לפיסקה 5 שלעיל - עד להחלטה בבקשה לאחר שתימסר תגובתו של המשיב לה.

7.             במקביל וביני לביני, בתאריך 2.8.2013 - יום לאחר מתן פסק הדין - הוציא בית המשפט קמא הנכבד תחת ידו החלטה בזו הלשון:

"אתמול ניתן על ידי פסק דין בתיק זה, כאשר בהתאם להסכמות הצדדים, סכום פסק הדין נפסק על פי סע' 4ג לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ואילו לגבי סכומי הניכויים ניתן פסק דין מנומק, שהצדדים רשאים להגיש עליו ערעור.

לאחר חתימת פסק הדין התברר לי, לצערי, כי מחמת טעות לא כללתי בסכום פסק הדין סכום נוסף בסך של 2,160,000 ש"ח, שפרטי חישובו נכתבו על דף נפרד, שנשמט מעיני בעת חיבור הסכומים בגין ראשי הנזק שחישובם נכלל באותו דף.

הנני מציעה לב"כ הצדדים להסכים לתיקון פסק הדין על דרך הוספת הסך האמור בתוספת שכר טרחת עו"ד, שאם לא כן לא ישקף פסק הדין את סכומו האמיתי.

מעבר לצורך אציין, כי הודאתי בדבר הטעות האמורה מהווה עילה להגשת ערעור על סכום פסק הדין, למרות הסכמת הצדדים שלא לערער על הסכום שייפסק.

באם יסכימו הצדדים להצעתי, יואילו להגיש פסיקתא מתוקנת לחתימתי. הנני מצרה מאוד על טעותי ומתנצלת בפני בעלי [ה]דין ובאי כוחם".

8.             נוכח התנגדותן של המבקשות לביצוע התיקון שהוצע על ידי בית המשפט קמא הנכבד בפסק דינו - הגיש המשיב, בתאריך 3.9.2013 (סמוך לאחר סיומה של פגרת הקיץ), בקשה לתיקון טעות סופר בפסק-הדין - ובית המשפט קמא הנכבד נעתר לה בתאריך 23.9.2013 (במהלך פגרת חג הסוכות). זאת, לאחר שקבע כי בהתאם לתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ונוכח פגרת הקיץ ופגרת חג הסוכות - בתאריך מתן ההחלטה טרם חלף המועד בן 21 הימים לתיקון פסק הדין, הקבוע בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

           עוד קבע בית המשפט קמא הנכבד כי מאחר שעסקינן בהשמטה מקרית בהיסח הדעת, ולכל היותר "בטעות בחישוב" - ניתן לתקן את פסק הדין, כפי שביקש המשיב, כך שסכום הפיצוי הכולל שנפסק למשיב יעמוד על סך של 6,897,556 ש"ח, בצירוף הוצאות ואגרת בית משפט וכן בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ (כשמסכום זה ינוכו תגמולי המל"ל ששולמו עד הגיע המשיב לגיל 30 בלבד).